רבי אלימלך מלִיזֶ'נְסְק [ה'תע"ז - כ"א באדר ה'תקמ"ז; 1717 - 1787] היה אדמו"ר בדור השלישי לחסידות. מתלמידיו הבולטים של המגיד ממעזריטש, הראשון בין מבססי התנועה בפולין רבתי ומחשובי הוגיה. ספרו "נועם אלימלך" שיצא לאור לאחר מותו בידי בנו ותלמידו נחשב כחיבור מרכזי של החסידות המוקדמת, שבו בין השאר מנוסח אידיאל הצדיקנולד בטיקטין למירל (מיריש) ולרבי אלעזר ליפמן, למשפחה בת שישה ילדים, שאחד מהם הוא רבי משולם זוסיא מאניפולי, הידוע יותר בשם - ר' זושא".קברה של בתו של רבי אלימלך אסתר אטל אלבאום (נפטר 1800) בבית העלמין היהודי הישן בפרישטק בפולין בשנת 2013 - צילום: איבוננה נוביצקהעוד בצעירותו למד קבלה לפי שיטת האר"י, ובשלב מסוים הצטרף לאחיו רבי זושא מאניפולי ללימודים בעיר רובנה אצל המגיד ממזריטש. למד אצל רבי חנינא ליפא מחמלניק, תלמיד הבעש"ט. ערך מסעות "גלות" יחד עם אחיו רבי זושא. מסעות אלו מתוארים בסוגה ספרותית חסידית המכונה "האחים הקדושים". אחרי פטירת רבו המגיד ממזריטש הפך לממשיך דרכו בארצות גלציה ופולין, שם הקים בליז'נסק בית מדרש ונודע כצדיק וקדוש וכבעל מופת, במיוחד נודע כמחזיר אנשים בתשובה וכמורה דרך בעבודת ה'. נפטר בכ"א באדר ה'תקמ"ז בעירו ליז'נסק. אחריו שימש ברבנות בנו רבי אלעזר
